המנדט וההסכם

החלטה 904 של מועצת הביטחון של האו"ם

הקריאה הראשונה לנוכחות בינלאומית בחברון באה ממועצת הביטחון של האו"ם לאחר הטבח במסגד איבריהימי/מערת המכפלה ב-25 בפברואר 1994. באמצעות החלטה 904, מועצת הביטחון של האומות המאוחדות גינתה את הטבח בחריפות וקראה לנקיטת אמצעים להבטחת הביטחון וההגנה על האזרחים הפלסטינים. הנוכחות הבין-לאומית הזמנית בחברון הראשונה הייתה במאי 1994 על פי הסכם בין שני הצדדים, ישראל והארגון לשחרור פלסטין (אש"ף). המשקיפים הבינלאומיים יצאו מהשטח כעבור שלושה חודשים לאחר  לאחר שהצדדים לא הצליחו להגיע להסכמה על הארכת המנדט.

הסכמי אוסלו ב'

בחודש ספטמבר 1995, קראו הצדדים לנוכחות בין-לאומית זמנית נוספת בחברון במסגרת ההנחיות בעניין חברון בתוספת 1 להסכם הביניים בדבר הגדה המערבית ורצועת עזה (הנקרא גם הסכם אוסלו ב').

הפרוטוקול בדבר היערכות מחדש בחברון

ב-17 בינואר 1997, קבעו הצדדים בפרוטוקול בדבר היערכות מחדש בחברון (פרוטוקול חברון) כי תהיה נוכחות בין-לאומית זמנית בחברון (TIPH). בפרוטוקול חברון הסכימו הצדדים על פרטי ההיערכות מחדש בחברון. המסמך מתאר גם את חלוקת האחריות הביטחונית בעיר. שני הצדדים אישרו את מחויבותם לשמירה על שגרת חיים תקינה בחברון ולמניעת פרובוקציות או חיכוך העלולים לסכן מאמצים אלה.

ההסכם בדבר הנוכחות הבין-לאומית הזמנית בעיר חברון

ב-21 בינואר 1997, חתמו הצדדים על ההסכם בדבר הנוכחות הבין-לאומית הזמנית בעיר חברון (הסכם TIPH). ההסכם קבע את צורתו הנוכחית של TIPH ותיאר את המנדט שלו, משימותיו, ושטח אחריותו. ההסכם מתחדש אחת לשישה חודשים ונחתם על ידי הרשויות הישראליות והפלסטיניות וכן על ידי המדינות המשתתפות.

מזכר ההבנות בדבר הקמת הנוכחות הבין-לאומית הזמנית בחברון

זמן קצר לאחר חתימת ההסכם בעניין TIPH, גיבשו המדינות המשתתפות מזכר הבנות בנוגע למבנה הארגוני וההנחיות המבצעיות של TIPH. מזכר ההבנות נחתם על ידי המדינות המשתתפות והוסכם על ידי הצדדים.