באביב 1968, קבוצה של ישראלים ובראשם הרב משה לוינגר ביקשו מצה"ל רשות לבלות את חג הפסח במלון פארק בחברון. לאחר החגים הקבוצה נשארה במלון, וקיבלה את תמיכתם של מספר פוליטיקאים ישראלים. לאחר מספר חודשים, הושגה פשרה בין קבוצתו של לוינגר והרשויות הישראליות. לקבוצה ניתן שטח אדמה במזרח חברון שהוחרם על ידי צה"ל, ושם הם החלו להקים את ההתנחלות קריית ארבע.

בשנת 1979, קבוצת מתיישבים מקריית ארבע חזרה לעיר חברון, והקימה את התיישבות בית הדסה, ההתיישבות הראשונה במרכז חברון. שלוש ההתיישבויות הנוספות בחברון, אברהם אבינו, בית רומנו ותל רומידה, נוסדו זמן קצר מאוחר יותר בין השנים 1980 ל- 1984.

ארבע ההתיישבויות בתוך העיר חברון מונות כ- 500 תושבים. 7,000 תושבים נוספים חיים בהתנחלות קריית ארבע בפאתי העיר. התיישבויות נוספות מסביב לחברון כוללות את גבעת האבות וגבעת החרסינה מזרחית לחברון, ואת התיישבות בית חגי בגבולה הדרומי של העיר.

בית הדסה / אל-דאבויה

התיישבות זו הייתה הראשונה שנוסדה בתוך העיר חברון. קומת הקרקע של הבניין נבנתה בערך בשנת 1880 על ידי יהודים שחיו בחברון. סביב שנת 909, הבניין שימש כבית חולים יהודי. לאחר שהיהודים האחרונים פונו מהעיר בשנת 1936, הבניין שימש כבית חרושת למוצרי חלב ועד אמצע שנות ה- 70, הוא שימש כבית ספר בניהול UNRWA .

בשנת 1979, קבוצה של עשר נשים יהודיות מקריית ארבע ו- 40 ילדים עברו לבית הדסה / אל-דאבויה שעמד ריק, וסירבו לעזוב. הממשל הישראלי ובראשו מנחם בגין, לא הכיר בתחילה באופן רשמי בהתיישבות החדשה בחברון מחד, מאידך הממשל לא תמך בהוצאת הנשים והילדים בכוח.

במאי 1980, שנה לאחר שהנשים עברו לבית הדסה / אל-דאבויה, ששה תלמידי ישיבה נהרגו בכניסה לבניין, במארב פלסטיני. לאחר תקרית זו, הממשלה הישראלית החליטה לאפשר לבעליהן של הנשים לגור בבית הדסה / אל-דאבויה. נוכחותם במקום הוכרה לבסוף, והבניין שופץ והורחב בתמיכת הממשלה בישראל.

כיום, התיישבות זו מורכבת ממקבץ בניינים. בפנים, המתיישבים הקימו את מוזיאון ההיסטוריה היהודית בחברון וחדר זיכרון ל- 67 היהודים שנהרגו במתקפת הערבים במהלך הטבח של שנת 1929.

אברהם אבינו / חי אל יהוד

זוהי ההתיישבות הגדולה ביותר בעיר חברון. ההתיישבות בנויה סביב אתר הרובע היהודי הישן בחברון ולבית הכנסת המקורי שהיה בעיר. ההתיישבות הוקמה בתחילת שנות ה- 80 באישור ממשלת ישראל. המתיישבים טוענים שהאדמות נרכשו על ידי גולים יהודים מספרד בשנת 1540 ולכן הם רואים בהן רכוש הקהילה היהודית בחברון.

בית רומנו / מדרסת אוסאמה

התיישבות זו מורכבת מישיבה ללימודי יהדות – ישיבת 'שבי חברון' – וממחנה צה"ל. לפי המתיישבים, בית רומנו הראשון נבנה בשנת 1879 על ידי אברהם (חיים) רומנו, יהודי עשיר מטורקיה, כבית אבות לקהילה הטורקית. בשנת 1917, רשויות המנדט הבריטי החרימו את המבנה והשתמשו בו כמפקדה וכתחנת משטרה.

בשנת 948, הירדנים הקימו בית ספר לבנים באתר וקראו לו אוסאמה אבן מונקיד. בית הספר נסגר על ידי צה"ל בשנים 1981/82 מסיבות ביטחוניות. בשנת 1980, ממשלת ישראל הרשתה לשפץ ולהרחיב את בית רומנו / מדרסת אוסאמה.

ישיבת 'שבי חברון' הוקמה בבית רומנו / מדרסת אוסאמה בשנת 1983, והתלמידים בה מתחלפים מדי שנתיים. ביולי 2008 אישר שר הביטחון את בנייתו של בניין רב קומות לצד הישיבה שישמש כמעונות לתלמידים נוספים. הבנייה החלה בשנת 2001, אך נעצרה במרץ 2002, בעקבות החלטת  בית המשפט העליון בישראל.

התיישבות תל רומידה

ההתיישבות ממוקמת על ראש גבעה המשקיפה על העיר העתיקה בחברון. יש המאמינים שהיא ממוקמת על חורבות חברון המקראית, ביתם של האבות ושל דוד המלך.

יש המאמינים שקבריהם של ישי (אביו של דוד המלך) ושל רות (סבתו של דוד המלך) ממוקמים בצידה המערבי של הגבעה.

בשנת 1984 קבוצה של שבע משפחות ישראליות העמידה קרוואנים על ראש הגבעה, וקראה לשכונה 'אדמות יש'י. בניית מבני הקבע אושרה על ידי ממשלת ישראל לאחר מותו של אחד המתיישבים, רבי שלמה רענן, באוגוסט 1998.